פרשת בהעלותך פותחת את מטר הכשלונות של עם ישראל במדבר.
כשלונות שיש הקוראים אותם ועומדים תמהים. היתכן? כי אנשים כ"כ מופלאים המכונים דור דעה יתעסקו בכאלו זוטות. אנו קוראים בתורה את דברי ישראל "זכרנו את הדגה אשר במצרים חינם את האבטיחים ואת הבצלים וכו' ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו" דור דעה ידברו על אבטיחים כעל משאת חיים. על דגים ובצלים בנשימה אחת כתפריט חסר בשולחנו של אלוקים.
שאלו יתמרמרו על מחסור באוכל. כזו כפיות טובה נמרצת האם לאחר כל הטוב שאלוקים העניק להם הם חשים עוד כי הוא חייב להם דבר מה?
כל ימות המדבר אכלו בני ישראל בשלחנו של הקב"ה. מידיו קיבלו מן וממנו שתו את מי הבאר. הוא פורס להם עננים בלב המדבר מיישר הרים ומפלס תהומות. והם אינם חסרים אלא שום? בלתי נתפס על הדעת. האם אבותינו שזה זמן לא רב קיבלו תורה מידי בורא עולם וזכו למחזות נוראי הוד אשר לא היו כמותם, אשר אין איש היכול לעמוד שלוו למולם. אלו יעמידו את סגנון האוכל המוגש לסלע מחלוקת. שאלו יתמרמרו על מחסור באוכל. כזו כפיות טובה נמרצת האם לאחר כל הטוב שאלוקים העניק להם הם חשים עוד כי הוא חייב להם דבר מה? בפרשיות לאחר מכן אנו נקרא על תלונות נוספות של בני ישראל מול משה. על מים חסרים, על אוכל, על הדרך הארוכה. על חטא המרגלים, חטאו של קורח ועדתו.
מן העבר השני אנו פוגשים בפרשתנו שיר הלל לבני ישראל על אמונה צרופה ועל דביקות בבורא "ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו" עם ישראל היו עושים את דרכם על פי תנועת הענן וכך מתאר הרמב"ן "כי גם אם האריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא לא היה טוב בעיניהם והיו חפצים מאד ומתאוים לנסוע אעפ"כ לא יעברו על רצון ה'. וכן אם יהיה הענן ימים מספר שנים או שלושה ימים והיו מתעייפים מאד כבר בהליכתם אף על פי כן היו ממשיכים ללכת כפי שהבינו מרצון ה' ללכת אחרי הענן. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר בלבד כי היו סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם ובהעלות הענן יחזרו לטעון". היו פורקים וטוענים עם כל המאמץ והטרחה ולא היו אומרים כלום.
הרי זה הלל גדול לעם ישראל על האמונה בה' ועל הדביקות בעת מסע הענן. אכן כן אין אנו יכולים להבין את טענותיהם של ישראל. רק זאת נדע לא מדובר באנשים אשר כמונו. הם היו מלאי אמונה יותר ממה שנחשוב. רק התורה היא שירדה לנבכיהם של מחשבות בני ישראל. והעמידה בפנינו תמרור כי ראוי שנכיר את עצמנו כי ראוי שנבחין בטענות הלב שלנו. במחשבות המצטרפות לכל בקשה. כי יחד עם הקדושה הנשגבה ביותר עוד יכולה נפשו לשאול אוכל. כי בכל אדם, גדול ככל שיהיה. שוכן בקרבו, יצר הרע, יצר שהוא כולו רע. יצר, שמבקש להשחית, ולהחריב, לאכול, ולשתות. תפקידו של בן האנוש לאסור את האריה הטורף שבלבו. בכלוב ברזל, ובאזיקי פלדה. כאשר אין האדם שם לב לעצמו, יכול האריה לנעוץ שיניים בחבריו, במכריו. ואף אחד לא יבין את מידת התנהגותו של האדם.
