פרשת השבוע – וישלח

מלחמה או שלום

הלך יעקב הרחק, אל חרן. להמנע מן המריבה. הגיעה העת לשוב, הנהו עומד בפני משוכה חדשה. כשהוא עומד בשערי אדמת אבותיו המובטחת לו. נושא משא רב והולך עימו אל בית הוריו. אחיו עשו –אשר ברח ממנו מלפנים, הולך לעומתו חמוש ומרובה חיילים, מבקש הכותו.

יודע יעקב כי הרגע הזה יכול לעבור כלא היה, ברצונו של הא-ל. ומנגד, הרגע הזה יכול להותיר בו רושם וצלקת לכל חייו. ראשית הוא מתפלל. הוא מדבר אל ה' ומגייס את יחוסו, את ההבטחות אשר הובטח, את החסדים שנעשו עימו עד היום הזה, את מצוותיו אשר עשה עד עתה, ואת ייסוריו ודרך החתחתים שעבר עד כאן, הוא מתחנן ותולה עיניו לשמים וכל תקוותו אינה אלא לעבור את הגשר הצר. "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" שאוכל לעבור את המפגש עימו, בלא קירבה וללא מריבה. שאוכל לחיות חיים שלוים, ללא רוגזו של עשו.

עומד יעקב ומביט אל משפחתו. דואג מהמות. אך כפליים חרד מן החטא. הוא זקוק עתה לפלס מסילות לליבו של עשיו, אך הדרך זרועת מוקשים. הוא צריך לחבק את עשו, אך להשאר עצמאי. לפרק מוקשים של שנאה, לנטרל איבה. אך לא להגביר אהבה. לחמם מנועי אחוה, אך להיבדל ולבנות חיים עצמאים. בעבר האחד שנאה וכעס, מן העבר השני אהבה ואחוה. ובתווך כמו חוט השערה ניצב גשר צר. כשמשני העברים, פעורה תהום. אל לו להתקרב מידי אל עשיו שלא יחטיא את בניו. אך גם לא יוכל לשמור ממנו, על מרחק, אשר יעמיס בוודאי עוד מדון ומחלוקת. עתה מבקש יעקב ללכת, עם כל משפחתו, להגיע בשלום אל בית אביו. הנה הוא מניח את כל כובד משקלו למען השלום, אך לא מוכר עמו את כל אופיו.

זה נראה בלתי אפשרי, הלא כן? הבה נראה את דרכו. יעקב בוחן היטיב כי במהומת הקרבות הוא יוכל להפסיד חלק גדול מצאנו, גם אם יציל את כל משפחתו. ולפיכך הוא מוותר מראש, ושולח מאות בעלי חיים בשורה ארוכה, בחמש קבוצות. מדגיש כל תו במתנתו, עוטף את המתנה, במילים יפות. מצייד את השליחים, במחמאות מצלצלות. ומסדר את הבהמות בתור ארוך כדי להשביע את עינו של אותו רשע. אכן בטן רשעים תחסר הוא יכול לטרוף הכל ולהשאר רעב אבל אם יש סיכוי שהוא יעריך את התשורה, את התחושה. יעקב שולח ונותן לו זמן, להרהר.

ראה אחי כמה עבדתי במרחק וכמה השגתי. הנה אני חי וקיים נשוי  ומחובק באחד עשר ילדים. רצית לזרוק אותי מהמשפחה. אך שבתי מחובר עמוק אל לב המשפחה, נשוי בשתי בנותיו של לבן. זהו גורלו של היהודי. הולך אל תאי גזים אך מתעצם שבעתיים.

יחד עם האופטימיות הגדולה, הוא נערך למלחמה. הוא מתרכז בעצמו ומשוכנע כי הוא עשוי להרוג וליהרג, דאגתו נתונה למשפחתו. הוא לא מאמין כי המתנות יפיסו את דעתו של עשו ועם כל זה הוא לא מוכן להכריע לטובת שלום מוחלט. עד כאן הוא יבא לקראתו, מכאן והלאה חרב המלחמה נטושה.

רגע המפגש הגיע. התשורה הממה את עשיו, אך השנאה לא פגה. עשיו מבקש לנשוך את יעקב ולפגוע בו. אולם הנה מעטפת התפילה מגינה על צווארו של יעקב. יעקב עוטף את עשו בכל כך הרבה טוב ורוך. וכשעשו מציע לו שלום אמיתי יעקב מושיט לו יד מלאת פרגון.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *