כמעט תם המדבר, כמעט תמו המלחמות בדרך אל היעד. הנה חלפו ארבעים שנה והעם היהודי עומד נרגש מול הארץ המובטחת. מחייך, גאה, ומלא התרגשות. הדרך אל הארץ המובטחת סלולה, לאחר תבוסת הענקים מלכי הבשן והאמורי, עם ישראל צופה מן הגובה אל הארץ ומבקש לקטוף אותה כפרי בשל.
עליכם לזכור כל העת כי לכוח אין כל משמעות ביחס לעם היהודי לא כאשר הכוח איתו ולא כאשר הכוח נגדו
רגע לפני, מגיעה פקודת מלחמה ועם ישראל כולו נסוג לאחור, הוא שב לאחוריו ופניו אל ארץ שלא תחצוץ גבול עם ישראל. תהיה זו מלחמת מצוה מלחמה שנועדה להעביר כמה מסרים נוקבים בטרם כניסתם של ישראל אל הארץ המובטחת. הנה הוא יוצא למלחמה האחרונה, מלחמת מדין. היתה זו המלחמה האחרונה אשר משה פיקד עליה כמצביא עליון. מלחמה שהוכרעה שוב בתבוסה טוטלית של מדין וללא כל פגיעה בחיילי ישראל. במערכה הזו הכו ישראל את מי שהיה להם למוקש את אלו שבקשו לגרום להם לאבד את חומות ההנהגה הרוחנית שלהם. לאחר שאנו מודעים לסיום הנפלא הזה של המלחמה.
אנו מוצאים את עצמנו מעיינים בפקודות הגיוס של הצבא הזה. התורה מתארת את גיוס הלוחמים "אלף למטה אלף למטה" הפירוש הפשטני מלמד כי כל שבט אשר מנה עשרות אלפים הצטווה למסור אלף חיילים בלבד מאנשיו לשם ביצוע הלחימה. אך המפרשים למדים מכפילות הציווי כי שלושת אלפים איש גויסו להצלחת המערכה. האלף הראשונים גויסו כאמור בכדי ללחום. אלף נוספים גויסו בשביל לשמור על הכלים – לוגיסטיקה ושינוע. ועוד אלף נוספים בכדי שיתפללו..!
כי כאשר יהודי יוצא למלחמה אין די בכלי מלחמה, ובחיילים מיומנים. נדרש כח עזר רוחני נוסף. אכן וודאי שכאשר חיילי ישראל נלחמו באויב. גם שאר העם לא טמן ידו בצלחת, ולא צפה במלחמתם באמצעות מסכי פלזמה. הלא ודאי כולם נשאו תפילה חרישית בפיהם ובלבבם. למרות זאת נדרש משה לגייס שנים עשר אלף איש נוספים אל המערכה, ולסכן אותם בשדה הקרב. האם לא ניתן היה להשאיר אותם בביתם, ובבתי הכנסיות. משם יתפללו על חבריהם? למה היה עליהם להיות מגויסים? וההבנה הבאה הפכה לאבן מסד במערכות ישראל הבאות כי אינה דומה תפילתו של האיש היושב בביתו וקורא פרקי תהילים. לתפילתו של אותו מגוייס החש בסכנה, ועומד בלב הסערה.
השומע את תרועות המלחמה, ונקישות הרומחים. אשר עוקב במבטו אחר מעוף החץ מן הקשת ומטה אוזנו אל צחצוח החרבות ופרסות הסוסים. תפילתו שלו, איכותית יותר, מזוקקת יותר, ומלאה תקוה ובטחון בבורא. מה גם שפלוגת מתפללים כזו מסייעת לעקור מלב הלוחמים את המחשבה האוילית כאילו כוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל.
תפקיד פלוגת התפילה לחדד אצל הפלוגות האחרות את ההבנה הברורה כי בלעדי ה' אין ביד מי להושיע. נכון, התאמנתם לקראת המלחמה הזו. נכון, אתם לוחמים נחושים יותר מהאויב. ואולי, אף חזקים יותר. אך עליכם לזכור כל העת. כי לכוח אין כל משמעות ביחס לעם היהודי. לא כאשר הכח איתו. ולא כאשר הכח נגדו. דווקא משום כך מורה משה לאלף איש נוספים שירדו אל המערכה. ויתפללו. דוקא כאשר יראו הלוחמים המאומנים, את חבריהם, כורעים בתפילה. ומתחננים על נפשם. ידעו לייחס את ההצלחה כאשר יכו את אויביהם שוק על ירך, לבורא העולם והאש ולזכות תפילה זכה. לא לעוצמת האש, או לחדות החרב. ולאסטרטגיה נכונה יותר או פחות.
עם המסר הזה עומד משה ונפרד מבבית ישראל, זו המלחמה האחרונה ומסריה יהדהדו אצל יהושע בכיבוש הארץ במערכה המדהימה מול יריחו ובתבוסה הראשונית מול העי. את חשבון הנפש ואת תחקיר הליקויים יבצע יהושע בקרב הלומדים והמתפללים. לא פחות מביצוע תחקיר נוקב אצל לוחמי הקרב.
