איש קשיש פסע מעדנות, שלא במעבר חציה, רכב שרד נהוג בידי איש נשוא פנים, החליק לכיוונו והטיח אותו במרחק מטרים ספורים, רכב הצלה שהגיע, קבע את מותו של הקשיש. הנהג נפול פנים, אובד עצות, עמד מול האירוע הכואב בליבו מחלחלת הבנה נוראה, התמונה הנוראה הזו תלווה את הנהג הפוגע עד היום האחרון.
אם תזכה, עוד תצא משם. עוד תשוב אל הבית שכה אהבת. הזכות הזו תלויה ברצינות שלך
תמיד הוא ישאל את עצמו למה זה קרה לי? אכן, לכאורה, הוא אינו אשם, המוות לא ארע בזדון, אדרבה בשגגה מוחלטת. אך הנה על פי המתואר בפרשת השבוע שלנו, הנהג הפוגע נקלע מעתה, לסאגה שתשנה את חייו לגמרי.
אתה נמלט מן הזירה ממהר אל ביתך, נוטל כלי שינה ודברים הכרחיים, חומק מעין המשפחה האבלה וממהר אל עבר עיר מקלט, הכביש כולו מסומן ומכוון בתמרורים יעודיים המכוונים אל אחד מערי המקלט. בכניסת העיר עומדים שליחי בי"ד. הם בודקים את זכותך, ומאשרים לך שהות תמידית בעיר המקלט. מכאן עליך לומר שלום לחופש, לדרור. לחירות שלא תשוב. "אתה רוצח, נטלת חיי אדם ואין לך את הזכות לישב יחד עם כל העם" אלו הם חייו של רוצח נפש בשגגה, ע"פ התורה. אך מדוע הושת עליו עונש קשה כל כך? הפרשה הזו פותחת לנו חרך לדברים עמוקים יותר שמתרחשים למעלה. "כאשר ייאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע"
– דרשו חכמים כי חטא נורא שכזה של נטילת חיי אדם, אינו בא על חינם, ללא עוול קודם בכפיך. לעולם אינך פוגע בחינם, לא בנקל יארע לך אסון כזה שירדוף אותך יום וליל, תמונה של קשיש מושלך אל הקרקע. אירוע כזה מתרחש לכאורה בהשגחה אלוהית גם אם לא באשמתך הישירה. אלפי אירועים דומים יחלפו לידך, אף אחד מהם לא יגמר באסון כזה. נכון, זאת הפעם האחת והיחידה שהאירוע נגמר נורא כל כך. אך הכל בעטיו של רשע אחר שפעלת, בעטיים של מעשים קודמים שלך, מעשים שבלא משים פגעת בזולת, במעגל החיים הכללי, לא הערכת מספיק את חייו של החבר, העלבת דרכת, לעגת. סיאבת מידי את החברה סביבך. עתה ניתן האות, ועליך לגלות אל מחוז רחוק.
הגלות הזו מיועדת להעניק לך מרחב זמן חדש של מחשבה על כל הטעויות שהביאו אותך עד הלום. יסורי המרחק מהבית, ומהסביבה החופשית, יכפרו לך על כל המשגים והזדונות שהביאו אותך לטעות הקטלנית הזו. ההתנתקות מהסביבה שכל כך הכרת מיועדת להתחיל אצלך דף חדש, בו לא יהיה מקום להרגלים שרכשת בזדון או בשוגג. חיים חדשים.
אכן כן, אינך ראוי עתה לדור בסביבה הרגילה, האלוקים מעמיד לך בחוץ שומר אויב מר – גואל דם שיארוב לך בכל רגע שתחפוץ להסיר מעליך את מוסרות הגלות. אם תזכה, עוד תצא משם. עוד תשוב אל הבית שכה אהבת. הזכות הזו תלויה ברצינות שלך, בכוונות הטהורות שתמצא בעצמך. בהחלטות לעשות מעתה רק טוב לכל מי שסביבך. שם, בחברת לויים עובדי משמרת הקודש] לא חלילה, חוטאים.
אדרבה בהגיע מכסת הרוצחים לכמחצית נסגרים השערים, שלא יהוו החוטאים רוב על דיירי הקבע, שומרי משמרת הקודש. [צליל האושר מופיע יחד עם האבל על פטירת הכהן הגדול, אותה דמות רוחנית ראויה להערצה, גם היא נתבעת על עוול בעם הקודש. רצח לא יכול לקרוא באקלים שהוא כולו קודש. אם זה קורה זה רק משום שמי שמשגיח מלמעלה בחר לאותת דרך מיתתו של הכהן הגדול, שמכל פנים היה עתיד להסתלק. את תמונת המצב החדשה שהבאת על עצמך. הוא אותת במיתת הראשון על העול שהגעת אליו. והוא שב לאותת במיתת הכהן על הזכות וטהרה שניצבת בה. את כל הדרך הזו "בין לבין" עליך לעשות לבדך.
