איש אינו יודע את סודו של משה. המנהיג היהודי שנצרב בתולדות האומה כמנהיג מייסד, מוביל מי שהקים את העם היהודי מאפר מצרים מחולות המדבר ועשה אותם לעם.
משה לא היה הנואם הטוב ביותר בשכונה, הוא לא זכה לעידוד מוקדם של אף אחד מחבורת ההנהגה. בודד הוא פילס את דרכו וחולל את הבלתי יאומן. בראשית דרכו כשעמד מול פרעה נטשו אותו זקני העם, תוכניותיו והבטחותיו התנפצו אל הסלע אך אט אט נתפרה סביבו אדרת המלוכה.
ממתי סידור הספסלים הופך להיות שורה בקורות ימי חייו של מנהיג?
לעומתו עמדו רבים וטובים. קרח היה דוגמא אחת מיני רבים למי שכלפי חוץ עטרת ההנהגה היתה תפורה למידותיו, חכם עשיר ומי שיודע לדבר לליבותיו של העם. עמד קרח מול משה והפך להיות פסיק בהיסטוריה היהודית
פסוקים בודדים בראשית ספר שמות מעלים על נס את נתוני הפתיחה של משה. במרכזם: היכולת שלו לראות את הזולת, להרגיש את הקשיים שהיו לישראל, לחוש לטובת היהודי המוכה בידי המצרי להושיע על באר המים בנות מידי רועים שהרעו להם, בדאגה לכבשים בודדות וביכולת שלו לראות התרחשויות גם כשאינם נוגעות אליו במישרין. להרגיש את האחר לחוש את כאבו ולישא אותו על כתפיו. לקחת ללב את תלאות העם. האדם מן הישוב עשוי לומר מה לי ולצרת הזולת. די לי בצרותי שלי, הלא כן. אולם כך מלמדנו משה כי משעה שהאדם לוקח על עצמו את מטלותיו וצרותיו של הזולת הוא ימצא עצמו נישא תמיד בכתפיו של חי העולמים. פעמים רבות עקד משה את עצמו ואת מאוויו. צרכיו האישיים, משאלותיו הכמוסות מעולם לא עמדו מול עיניו בשעה שהנהיג את בני ישראל ארבעים שנה.
כעת עם תום הארבעים שנה צריך משה להעביר את שרביט ההנהגה הלאה. אך למי? הנה הוא מביט סביבו ויש כל כך הרבה ראויים. בני משפחתו ששימשו לפניו, נשיאי שבטים, ראשי בתי אב, שבעים הזקנים, מאות שרי אלפים, אלפי שרי מאות. כמה שונה המצב עתה מלפני ארבעים שנה. יש עתודה ניהולית משובחת. אבל הוא מעביר את ההכרעה ליוצר הכל, המנהיג הגדול בורא עולמים. "יפקוד ה' אלוהי הרוחות, איש על העדה" במוחו ובדעתו היו לפני משה אנשים ראויים. אך כמה קשה ההכרעה.
וחי עולמים אל אלוהי הרוחות משיבו: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו"
מה היה בו ביהושע שהעדיף אותו על פני כל השאר. ומהי תכונת הרוח שנשתבח בה? ובכלל, האם רוח אנחנו צריכים? או אנשי מעש? הלא אנחנו עומדים בפני כיבוש קטלני ונועז של ארץ כנען מידי 31 מלכים, כמה מערכות צבאיות מורכבות עומדות לפנינו האם אנשי רוח הם אלו שעליהם להוביל את המערכה?
חכמינו במדרש מרחיבים את היריעה ומפרטים את יתרונו של יהושע ואת הסיבה לפיה זכה להמשיך את מורשתו של משה ולאחוז בשרביט ההנהגה היהודית. אמר לו הקב"ה למשה [במדבר רבה כא יד] יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה.
ממתי סדור הספסלים הופך להיות שורה בקורות החיים של המנהיג? אכן, כשעושים את המעשים הללו מתוך הכרה וענוה מתוך רגישות ומחשבה על הזולת מתוך רצון עז לדאוג לכל אחד שיוכל לשקוד על תלמודו. בזה מפגינים את העוצמה לדאוג לכבודו ולחוש את כאבו ורגישויותיו של האחר. סידור הספסלים הוא הדוגמא הטובה ביותר. זו משימה יומיומית נטולת כבוד ואגו. משימה שכולה דאגה לזולת משימה שלעיתים נושאת בחובה חוסר הערכה. אך שם, דוקא שם נושבת הרוח ומפעמת את ליבו של המנהיג. הדברים הללו יוצרים יחד את דמותו המופלאה של יהושע. של מנהיג שמתוך מבחן החיים הקטן והפשוט מצליח להבין את הזולת ומתוך כך יכול גם לדעת לומר לו כן או לאו. סמל המבחן היה סידור ספסלים פשוטים בבית הכנסת. כי היכולת להבין את הזולת. לרדת לרזולוציות שמענינות אותו זו פסגת היכולת של המנהיג. חכמתו של המנהיג היהודי אינה נבחנת ברושם ראשוני ראוי, גם לא במשחקי מילים מרהיבים, היא נבחנת רק ביכולת שלו להבין כמה שיותר אנשים. לדעת מה באמת נובע בתוך ליבם. ולהוביל אותם למקום אחר טוב יותר וכדבר הנביא ישעיהו "כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם"